פסק-דין בתיק פר"ק 48153-11-11

1.         בפני בקשת חברת פולסר ריתוך בע"מ (להלן: "החברה") להורות על פירוקה על ידי בית המשפט לפי סעיף 257 (1) לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג - 1983 הקובע כדלקמן:

"בית המשפט רשאי לפרק חברה בהתקיים אחת מאלה:

  (1) החברה קיבלה החלטה מיוחדת שהיא תפורק בידי בית המשפט".

2.         לטענת החברה, פירוקה בידי בית המשפט הוא ההליך המתאים והנכון ביותר ואף היחידי שניתן לנקוט בו לצורך פירוקה של החברה, זאת מהטעמים הבאים:

א.        החברה חדלה מפעילותה העסקית כבר במהלך שנת 2009.

ב.        ביום 4.4.11 התקבלה החלטת כל חברי דירקטוריון החברה, לפיה מצבה הכלכלי של החברה מצריך את פירוקה. במועד זה הודיעו חברי הדירקטוריון על התפטרותם, והסמיכו את מר אילון פנחס לחתום על כל מסמך ולבצע את כל הפעולות הדרושות לצורך פירוקה וחיסולה של החברה.

ג.         ביום 18.10.11 קיבלה החברה החלטה מיוחדת על פירוקה.

ד.        לחברה חובות בסדר גודל של למעלה מארבעה מיליון ש"ח.

אף לא אחד מנושי החברה ביקש ליזום הליך של פירוק.  

החברה פנתה לנושיה ועדכנה אותם בדבר חדלות פרעונה ובדבר קיומו של דיון בבקשה לפירוק החברה, הן באמצעות פרסום בעיתון וברשומות והן בפניה פרטנית לנושים.

כלל הנושים אליהם פנתה החברה, מסרו בידה אישור בדבר הסכמתם שהחברה תפורק בידי בית המשפט. אישורי הנושים צורפו לבקשה.

ה.       לחברה אין נכסים. לנושים ו/או למשתתפי החברה, אין כל אינטרס כלכלי ו/או אחר ליזום את פירוקה.

מאחר והחברה אינה פעילה מזה מספר שנים וכל חברי הדירקטוריון התפטרו מתפקידם כבר באפריל 2011, אין בכוחה של החברה ו/או של הדירקטוריון לנקוט בהליכי פירוק מרצון.

ו.         חזקה על המחוקק שלא השחית מילותיו לריק עת חוקק את סעיף 257 (1) לפקודת החברות. כאשר רוב בעלי המניות בחברה סבורים כי הדרך הטובה והנכונה ביותר היא לפרק את החברה בהתאם להוראות סעיף 257(1) לפקודת החברות והחברה קיבלה, כנדרש, החלטה מיוחדת על כך, על בית המשפט לכבד את רצונם.

3.         הכנ"ר מתנגד לבקשה ולמתן צו פירוק.

לטענתו, הליך של פירוק באמצעות בית המשפט כרוך בעלויות נכבדות ואין זה ההליך בו יש לנקוט.

אין המדובר בבקשת נושה כי אם בבקשת החברה, ואין להטיל על הכנ"ר ועל המערכת הציבורית את מלאכתם של בעלי המניות, אשר הקימו חברה פרטית לתועלתם האישית.

ההליך הנכון, בנסבות הענין, הוא הליך של פירוק מרצון, וככל שיש לחברה קשיים בקבלת החלטות, אין להטילם לפתחו של בית המשפט.

אין צורך להניע מערך שלם של הליך פירוק, בנסיבות אלה.